Debriefing.org
Google
Administration
Accueil
Tous les articles
Imprimer
Envoyer
S’inscrire
Nous contacter

Informations, documents, analysesDebriefing.org
A-Dura / France-2 (développements récents)

Affaire al-Dura: L'impuissance de l'information israélienne, Udi Segal
29/02/2012

 

Texte original hébreu : « Ha-impotentsiah ha-hasbaratit shel Israel », sur le site de la chaîne Ynet, 16 février 2012

Traduction française de l'original hébreu: Menahem Macina.

 

 

Malgré les doutes et les témoignages sur le fait que les soldats de Tsahal n'ont pas tiré sur l'enfant Mohammed al-Dura, Israël a fait une enquête négligente et ne s'est pas intéressé à cette affaire, devenue emblématique de la Seconde Intifada, en tant que projet d'information. Ce n'est que maintenant, après le tournant supplémentaire qu'a connu cette histoire et l'annulation de la condamnation du Dr Yehouda David, que l'Etat est sorti de son coin. Dans une vidéo spéciale, Udi Segal s'exprime sur cet échec supplémentaire de l'information israélienne.


C'est un appel, qui n'est certainement pas le dernier en matière d'information israélienne. Israël a fait preuve, à nouveau, d'impuissance à exposer sa position dans tout ce qui a trait à l'affaire Mohammed al-Dura.

L'affaire commence en 2002. Selon les affirmations, les soldats de Tsahal auraient tiré sur un enfant que son père tentait de protéger. Ces images sont devenues le symbole de la Deuxième Intifada et ont été diffusés dans les pays arabes. Ce récit est devenu le motif injustifié d'actes terroristes; il a permis à Al-Qaïda de recruter des candidats au suicide et d'affirmer que ce drame a été la cause du meurtre du journaliste Daniel Pearl. Et Israël n'a rien fait.

Bien qu'il y ait eu d'emblée des doutes et des témoignages sur le fait que ce ne sont pas les soldats de Tsahal qui ont tiré sur l'enfant au carrefour de Netzarim [près de Gaza] Israël a procédé à une enquête négligente et décidé de ne pas faire de cette affaire une occasion d'exposer sa position.

Deux personnes ont fait un travail journalistique au fil des ans. L'un d'eux est Philippe Karsenty, politicien juif français, qui affirme que l'affaire est un coup monté et que les Palestiniens ont mis tout cela en scène. Après quoi, une chaîne de télévision allemande a procédé à un long travail d'enquête, qui a permis de soulever de très nombreux doutes. Là encore, Israël n'a rien fait.

C'est alors qu'eut lieu l'affaire du Dr Yehouda David, deuxième personnage de cette affaire. Il avait été interviewé dans l'une des enquêtes en tant que médecin, du fait que le père, Jamal al-Dura, exhibait ses cicatrices devant la presse palestinienne comme s'il s'agissait de séquelles des blessures causées par les balles des soldats israéliens. Et le Dr David d'affirmer : « Je suis certain que les cicatrices ne résultent pas des tirs de Tsahal, car c'est moi qui ai opéré Jamal al-Dura et lui ai permis de conserver l'usage de sa main, après qu'il ait été attaqué par des hommes armés de haches, au début des années '90.

 

Trop peu et trop tard

 

C'est alors que se produit un tournant intéressant dans l'affaire. Jamal al-Dura, encouragé par certains journalistes français, porte plainte contre le médecin, en France, pour diffamation. Le Dr David demande à l'Etat israélien de l'aider, mais celui-ci ne vient pas à son secours. Le médecin se retrouve seul au procès ; il est condamné et demande à nouveau l'aide de l'Etat. Tout le monde lui prodigue de bonnes paroles. Les ministres Ya‘alon et Edelstein disent qu'il faut l'aider – mais ils ne font rien.

Hier [le 15 février] la Cour d'appel a relaxé le Dr Yehouda David. Imaginez un instant ce qui se serait passé si l'Etat d'Israël n'avait pas été frappé d'impuissance en matière d'information, mais s'était joint à lui pour le défendre. La victoire d'hier n'eût pas été seulement celle du Dr David, mais celle de l'information israélienne et de l'Etat d'Israël. Mais Israël, est resté dans son coin.

Après la relaxe, le chef du Gouvernement a téléphoné au médecin pour le féliciter. Des ministres ont affirmé l'avoir aidé financièrement. Mais c'est trop tard. Israël aurait dû se joindre au combat bien plus tôt.

On ne sait pas ce qui s'est passé au juste dans l'affaire al-Dura. Mais ce qui est sûr c'est qu'Israël n'a rien fait pour faire éclater la vérité. Et la vérité a de la force.

----------------------------- 

זו קריאה לא אחרונה בהחלט לעניין ההסברה הישראלית. ישראל הפגינה, שוב, אימפוטנציה הסברתית בכל הקשור לפרשת מוחמד א-דורה.

 

הפרשה החלה ב-2002. על פי הטענות, ירו לכאורה חיילי צה"ל בילד שאביו גונן עליו. התמונות הללו הפכו להיות הסמל של האינתיפאדה השנייה והופצו מדינות ערב. הסיפור הפך לעילה הלא מוצדקת למעשי טרור, אפשר לאל-קאעידה לגייס מתאבדים ולטעון שזו הסיבה לרצח העיתונאי דניאל פרל. וישראל לא עשתה שום דבר. 

למרות שמלכתחילה היו ספקות ועדויות שלא חיילי צה"ל ירו בילד בצומת נצרים, ישראל ניהלה חקירה רשלנית והחליטה שלא להתייחס לפרשה כאל פרויקט הסברתי. 

שני אנשים עשו עבודה עיתונאית במהלך השנים. האחד הוא פיליפ קרסנטי, פוליטיקאי יהודי צרפתי, שטען שמדובר במזימה וכי הפלסטינים ביימו את האירוע כולו. לאחר מכן נעשתה עבודת תחקיר ארוכה ברשת גרמנית, שהעלתה הרבה מאוד ספקות. ישראל - עדיין לא עשתה דבר.

אבל אז החלה פרשת ד"ר יהודה דוד, דמות משנה בכל הסיפור. הוא התראיין לאחד התחקירים כרופא וסיפר כי האב ג'מאל א-דורה מציג בתקשורת הפלסטינית את הצלקות שלו כאילו נגרמו מכדורי לוחמי צה"ל. "אני", אמר ד"ר דוד, "יודע בוודאות שזה לא נגרם מירי חיילי צה"ל, כיוון שאני ניתחתי אותו והצלתי את ידו לאחר שהותקף על ידי חמושים בגרזנים בתחילת שנות ה .90" 

מעט מדי ומאוחר מדי 

כאן החלה תפנית מעניינת בעלילה. ג'מאל א-דורה, בעידוד כמה עיתונאים צרפתים, תבע את דוד בגין הוצאת דיבה בצרפת. האחרון פנה למדינת ישראל בבקשה שתעזור לו - אבל זו לא נלחצה לעזרתו. דוד התייצב לבד למשפט, הורשע ושוב פנה לבקשת עזרה מהמדינה. כולם הביעו כוונות טובות. השרים יעלון ואדלשטיין אמרו שצריך לסייע - אך לא עשו דבר. 

אתמול זיכה בית המשפט העליון את ד"ר יהודה דוד. תארו לעצמכם מה היה קורה לו מדינת ישראל לא הייתה לוקה באימפוטנציה הסברתית, אלא מצטרפת אליו ומגוננת עליו. הניצחון של אתמול לא היה רק של דוד, אלא ניצחון ההסברה הישראלית ומדינת ישראל, אבל ישראל נשארה על הספסל. 

לאחר הזיכוי התקשר ראש הממשלה לדוד ובירך אותו. היו גם שרים שהצהירו שיסייעו לו כספית. זה מאוחר מדי. ישראל הייתה צריכה להצטרף למערכה הרבה יותר מוקדם. 

לא בטוח מה קרה בדיוק בפרשה א-דורה. אך מה שכן בטוח זה שישראל לא עשתה שום דבר כדי להוציא את האמת לאור - ולאמת יש כוח.